תצוגת דגמי 'לארקים' במועדון החמש – 2011. צילום: בני אביעד

הלארק, מכונית אמריקנית קומפקטית בממדיה. הוצגה בארה"ב בשנת 1958 והורכבה במפעלי "קייזר-אילין" החל מקיץ 1960 וכלה ב-1966. היא זכתה להצלחה גדולה בארץ כמכונית המנהלים של תקופתה, והייתה למכונית השרד הרשמית של הנהגת המדינה ואלופי צה"ל. בשנים 1966 ועד 1975 שימשה המכונית ניידת מבצעית במסגרת מערך הסיור והתנועה במשטרת ישראל ורכב מפקדים בכירים. המכונית זכתה לדברי שבח על תפקודה וביצועיה המוטוריים. מכונית השרד של המפכ"ל, רב-ניצב פינחס קופל, שמספרה מ-00-000, תועדה רבות בתמונות מאותה תקופה.

דגם 'סטודיבייקר לארק' מקורי משנת 1959 שיוצר בארה"ב

דגם 'סטודיבייקר לארק' סטיישן, שנת 1959, תוצרת ארה"ב

בשנת 1958 נקלעה חברת סטודיבייקר מאינדיאנה למצוקה, שנכנסה כלכלית לתחרות עם שלושת ענקיות הרכב מדטרויט: ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר. בניסיון הישרדות, הוציאה החברה את הלארק – דגם קומפקטי עם עיצוב מודרני שזנח את סגנון הכנפיים המנופחות של תקופתה. היא תוכננה להשתמש במכלולים קיימים, דבר שאפשר לייצרה בקלות. ההרכבה בארץ הסתימה לאחר שחברת האם פשטה את הרגל.

דגמי 'לארק' השונים נבנו על שלדה נפרדת, מנוע קדמי והינע אחורי

הסדרות הראשונות כונו 'קרוזר', שהוחלפו מאוחר יותר ל'קומנדקר'. המנועים שהוצגו בתחילה היו בנפח 2800 סמ"ק (90 כוחות סוס) ובנפח 4200 סמ"ק (180 כוחות סוס). בשנת 1964 הוחלפו למנועי שברולט מוצלחים ואמינים בנפח 3200 סמ"ק (130 כוחות סוס). בשש שנות ייצורה בארץ הורכבו כ-3,500 ערכות, עם שינוים קלים במימדים ועם עדכוני עיצוב בחזית: התחילה עם שני פנסים קדמיים וסיימה עם ארבעה פנסים במסגרת כרום.

מנועים שהותקנו ב'לארק'

במסגרת קהילת אספני המכוניות בעולם, מקובלת כיום מכונית סטודיבייקר-לארק כרכב קלאסי בעל ערך רב. המכונית הפרטית החזקה ביותר עם הספק המנוע הגבוה ביותר, מתוצרת מקומית,היתה הלארק 8. רק כשישים כאלו יוצרו כשהן מצוידות במנועי שמונה צילינדרים בנפח 4.2 ליטר ובהספק של 180 כוחות סוס.

פרסומות ישראליות לדגמי 'סטודיבייקר לארק': לארק שנת 1961 – המכונית הקומפקטית המעולה ביותר במחיר הנמוך ביותר, ולארק שנת 1963 – המכונית עם מערכת בלמים כפולה לשיפור הבטיחות

'לארק' 1961 המשופרת של בועז דגן בחניון 'אקירוב'

'סטודיבייקר לארק' שנת 1961 של זמי לוין במפגש 'מועדון חמש'. צילום: בני אביעד

מהוראת רישום לרכב נוסעים פרטי מסוג סטודיבייקר, שאושרה על ידי מחלקת הרישוי במשרד התחבורה ב-23 ביוני 1955, אנו למדים כי בדגם קומנדקר מסדרה H4 הותקן מנוע סטודיבייקר 8 צילינדרים בנפח 3,811 סמ"ק שהפיק 120 כוחות סוס. מרחק הסרנים עמד על 2.95 מטר ומידות הצמיגים 7.10/15. לימים אושר להתקין גם מנוע מתוצרת GM 6 צילינדרים בנפח 3,180 סמ"ק, תוך שינוי מיקום תומכות המנוע.

אפרים אילין בוחן את דגם 'אוונטי' של 'סטודיבייקר לארק'

'סטודיבייקר לארק' בשירות המשטרה

מכונית נשיא המדינה – זלמן שזר ז"ל. כתבתו של היסטוריון הרכב – בני הספל במגזין 'טורבו'

לארק הנשיא הייתה מכונית מיוחדת במינה שנבנתה במיוחד לנשיא המדינה זלמן שזר. הייתה זו המכונית היחידה בעולם עם גג מתקפל וארבע דלתות. הרכב הושבת במהרה. ב-27 באוקטובר 1963, הוציא המפקח על התעבורה מיכאל בר הוראת נוהל המאשרת לחברת קייזר אילין תעשיות בע"מ להאריך את רוחק הסרנים ל-3.53 מטר ולבצע חיזוקים שונים בעת הגדלת הרכב. מספר מקומות הישיבה פרט לנהג גדל לשבעה ברכב נוסעים פרטי ולשישה במוניות של אותה תקופה. זלמן דוד, ששימש באותה התקופה כמהנדס רכב ראשי ומנהל משרד התכנון, סיפר לי בעדותו לתחקיר זה כי גובהו הנמוך של הנשיא חייב את הגבהת המושב האחורי למען יראה על ידי העם בציון. רכב ייחודי זה אילץ את מתכנניו לתכנן חיזוקים לשלדה הכפולה והתקנת גשר תחתי.

פרסומת לדגם 'לארק'

פרט ללארק יצר אילין גם משאיות טראנסטאר למשך תקופה קצרה, וכאלף טנדרים מדגם צ'אמפ שחלקם יוצאו לאירן. במהלך 1964 סגרה סטודיבייקר את מפעלה באינדיאנה ועברה להשתמש במנועי ג'נרל מוטורס. הערכות לדגמי 1965 הגיעו מקנדה, ששוכפלו ויוצרו גם כדגמי 1966. עד לסגירה יוצאו לישראל כ-3,500 ערכות להרכבת מכוניות לארק.