תחזוקת רכב בטיחותית
סוד המכונית השמורה והבטיחותית טמון בראש ובראשונה בהרגלי בעליה ובהגיונם הבריא. לצמצום הצורך בתיקונים ובעלויות מיותרות, נחוץ לבצע טיפולי אחזקה שוטפת לפי תכתיבי יצרן הרכב, בהיקפים ובמועדים שנקבעו בנוהליו, ובכלל זה רישום והתייחסות לתופעות חריגות. אין להתעלם מרעשים, ריחות, דליפות שמן ודלק או כל סימפטום אחר, אפילו אם כעבור זמן מה נעלמות התופעות מעצמן. ההשקעה בשירות ובתחזוקה תשא ריבית בצורת אמינות, בטיחות ואורך חיים, ובבוא הזמן להחליף את מכוניתך תקבל את התשואה הגבוהה ביותר.
אם מקפידים על תחזוקה נאותה, ועל טיפולים שוטפים במוסך מורשה, קטנים הסיכויים שברכב מודרני יחולו תקלות מורכבות.
עליך לזכור כי:
הבטיחות בראש החשיבות – אל תסכן את עצמך, ואת סביבתך.
אם עולה חשד כי הרכב פגום, או מהווה סכנה לנוהג בו ולשאר המשתמשים בדרך – אסור להמשיך בנסיעה.
הקפד, בעת העמדת מכונית מקולקלת בצד הדרך, לסימון מתאים. החנה את הרכב במקום שאינו מסכן את התנועה.
תחזוקה מונעת, בזמן, מונעת תקלות, וערובה לנסיעה בטוחה. וברכב שכזה, אין איתור התקלה גוזל יותר ממספר דקות.
תיקון כלי רכב מותר לבצע רק במוסך מוסמך. אל תתפתה לתיקונים זולים במוסכי מדרכה.
רק לבעלי מקצוע שהוכשרו לכך, מותר לתקן ולטפל ברכב מטעמי בטיחות. די בכך, שתצליח לאבחן את הדרוש טיפול.
המלצות האחזקה של יצרן הרכב מבוססות בדרך כלל על נתונים ממוצעים. הכנת תכנית בהתאמה מלאה מצריכה התייחסות למספר ההתנעות, מרחק הנסיעה, תנאי הנסיעה, אופי הנהיגה, טמפרטורה ממוצעת של שמן המנוע ומהירות ממוצעת של סיבובי המנוע.
בדור החדש של המכוניות, נתוני הנסיעה נלקחים בחשבון על ידי הזיכרון האלקטרוני, כדי להגדיר באופן מדויק את פרק הזמן בין שני טיפולים או שתי החלפות שמן. באמצעות רשת תקשורת מחשבים איכותית (Multiplex), משגרת יחידת המחשב פקודות אל המכלולים השונים, ובד בבד מקבלת נתוני תחזוקה מחיישני השטח.
טכנולוגיה מודרנית זו מאפשרת את הגדלת מרווחי הטיפולים השגרתיים.
שינויים ברכב בעלי השלכות בטיחותיות
בהתאם לפקודות התעבורה – "רכב וכל החלקים, האביזרים והציוד המורכבים עליו או המותקנים בו יהיו בכל עת במצב תקין ובמצב שאין בו כדי לגרום רעש, הפרעה, נזק או סכנה לנמצאים עליו, בתוכו או על ידו, לעוברי דרך או לרכוש".
כל סטייה ממפרטי הרכב, כפי שתוכננו על ידי היצרן נחשבים כשינוי ברכב, בין אם מדובר בביצוע שינוי כלשהו שלא בהתאם להוראות היצרן או דרישות החוק, שימוש בחומרים שאינם מתאימים למפרטים שהוגדרו על ידי היצרן, התקנת מערכות נוספות על המקוריות, או החלפת חלק בחלק שאינו זהה למקורי.
שינויים בצמיגים:
צמיגים בקוטר גדול מהוראות היצרן – מקטינים את כושר הבלימה של בלמי השרות. מהירות הנסיעה גבוהה מהמופיעה במד המהירות ומד המרחק מראה מספר קילומטרים מצטבר נמוך מהאמיתי. בלאי המצמד מואץ וצריכת הדלק עולה. קוטר גדול מהמותר של הצמיגים עשוי לפגוע בכנפיים וברכיבים הנוספים של המרכב.
צמיגים בקוטר קטן מהוראות היצרן – עלולים לנעול את הבלמים מוקדם יותר מהמתוכנן ולסחרר את הגלגלים בהאצה. גובה גחון המרכב נמוך ופגיע יותר. מד המרחק ומד המהירות מציגים נתונים מעוותים, וכשמרחק הנסיעה מהווה אינדיקציה לעלות כספית – מתקבלים נתונים שאינם אמת.
צמיגים רחבים מהוראות היצרן – תגרום לבלאי מוגדל של מערכת ההגה ולהיגוי קשה, בעיקר במהירות נמוכה. בכביש אין לכך יתרון של ממש, וקיים סיכון לגלישה ואובדן שליטה בכביש רטוב. צריכת הדלק גדלה וקיימת אפשרות לפגיעה בכנפיים.
צמיגים מורחקים מהציר – מתוך ניסיון לשפר כביכול את יציבות הרכב ולמנוע התהפכות, נוהגים לעתים להרחיק את הגלגלים כלפי חוץ או להתקין אותם הפוך מהנחיות היצרן. צמיגים בולטים עלולים לפגוע בהולכי רגל, מצריכים לחתוך את הכנפיים הצדדיים והינם לא חוקיים. שינוי המומנט בהרחקת הצמיג מהווה סיכון לסטייה בעת התקלות הגלגל במכשול, והופך את ההגה לקשה במהירויות נמוכות. צמיגים מורחקים משפיעים על רכיבי המתלה ובולמי הזעזועים ומשנים את העומסים על החלקים השונים. גם ללחצי האוויר בצמיגים השפעה של ממש על השליטה ויציבות הרכב.
שינויים במכללים:
מכללים לא מתאימים – שאינם עונים למפרטים והתקנים המינימליים הנדרשים עלולים להוות סיכון בטיחותי. יש להיזהר מחלפים תחליפיים המוצגים כמקוריים, ומיוצרים מחומרי גלם זולים ומעובדים ברשלנות. התאמות של מידות תבריגים וחורי ברגים באלתורים עלולים להתגלות כהרי אסון. צריך אף להיזהר משינויים בכבלים וחוטים חשמליים.
מנוע שונה מהמקורי – מאפשר, לעתים, לבעליו לשפר את הביצועים. כל עוד עומדים בדרישות מפרטי היצרן והדרישות הפורמאליות של משרד התחבורה, אפשרי הדבר. אולם מנוע "חזק יותר" עלול לפגוע בביצועים הבטיחותיים, בהתנהגות הרכב, במתלים, בכושר הבלימה ועוד. ביטול משקיט הקול במערכת הפליטה הינו עבירה על חוק תקנות הסביבה ומהווה פגיעה בציבור.
מערכת הבלמים – שיפוץ שלא בהתאם להוראות היצרן, החלפת גומיות אטימה למשאבות הבלמים או שימוש בנוזל לא תקני עלולים לגרום לפגיעה בכושר הבילום של הרכב. החלפת משאבת בלמים מרכזית, בעלת קוטר פנימי קטן מהמקורי, עלול להגדיל את כוח לחיצת הנהג על דוושת הבלם ולהאריך את מהלך הדוושה. קוטר משאבה קטן מהמקורי מפחית את כוח הבלימה במידה מסוכנת.
רפידות בלימה מחומר שאינו מאושר על ידי היצרן עלול אף הוא לפגוע בביצועי הבלימה ויציבות הרכב. יש להיזהר ממגבר בלמים לא תקני, שעשוי לעכב את הלחיצה על דוושת הבלם ולפגוע בכושר הגברת הבילום.
תיבת הילוכים – נוזל לא מתאים בתמסורת האוטומטית יגרום להחלפת הילוכים חריגה ועלול אף לגרום לכשל מוחלט. בהחלפת תיבת הילוכים באחרת, יתכנו סטיות בקריאות מדי המהירות והדרך, רעשי מנוע גבוהים, יחסי הילוכים שונים וכן חוסר התאמה לממסרת ההינע הסופית.
מערכת ההגה – בכל החלפת מכלול, יש לוודא שהחלק מקורי או תואם. מכלול שאינו מתאים יגרום לשינוי בתגובת ההיגוי ולפגיעה בטיחותית. הקפדה נדרשת גם מהוספת נוזל הגה כוח ועל החלפתו בהתאם להוראות היצרן.
מערכת המתלים – שינוי במערכת בטיחותית זו, עלול לסכן את הרכב ולפגוע בהתנהגותו ויציבותו. לבולמי זעזועים תקינים ותקניים חשיבות של ממש. החלפת בולמי זעזועים לבעלי מבנה או תכונות השונים מהוראות היצרן השפעה על אחיזת הכביש במצבי נסיעה שונים.
כללי זהירות בטיחותיים בצמיגים:
בעת החלפת צמיגים, מומלץ להרכיב את הצמיגים החדשים על הסרן האחורי.
יש להקפיד על מידות אחידות, ויחסי חתך זהים, בעת הרכבת צמיגים, על אותו הסרן.
חל איסור להרכיב על אותו הסרן: צמיגים במבנה שונה, ומסדרות יצור שונות. וכמובן בעלי נתונים פחותים מאלה שנקבעו על ידי היצרן, כגון: כושר העמסה, מהירות מירבית ולחצי אוויר.
עומק חריץ סולית הצמיג, חייב להיות במידת 2 מ"מ לפחות. סדקים בסוליה, חריצים או נפיחות, פוסלים מיידית את השימוש בו.
אין להתקין צמיג בעל נפיחויות חיצוניות בדפנותיו, סדוק מאחסנה ממושכת או שרבדיו גלויים לעין.
על פנים הצמיג להיות נקי לחלוטין מפגמים, חוטי פלדה בולטים או כל נזק אחר.
הרכבת אבוב תותקן רק במידה המתאימה. אין להשתמש באבוב בעל קפלים, וכמובן, אין להתקין אבוב רגיל בתוך צמיג רדיאלי.
נעילת אומי הצמיג, לאחר תיקונו או החלפתו, תעשה בסיוע מפתח פיתול, המגדיר במדויק את עוצמת הנעילה. השימוש במכשיר הפועל בלחץ אוויר לנעילת אומי הצמיג, עלול למנוע את יכולת הנהג להחליף צמיג בדרך.
החלפת צמיג
במכוניות הפרטיות מתוכננות ארבע נקודות להגבהת הרכב, לכל גלגל וגלגל, הניתנות לזיהוי על ידי בליטות בדופן התחתונה: מאחורי הגלגל הקדמי ולפני הגלגל האחורי. ההרמה תתבצע אך ורק בנקודות ההרמה האלו, או לפי הוראת היצרן. בדרך כלל, מפתח הגלגלים והמגבה מותקנים בתא המנוע, או מעל הצמיג הרזרבי בתא המטען האחורי. בעזרת חלקו האחורי של מפתח הגלגלים ניתן להסיר את צלחות הגלגלים. להחלפת הצמיג, בחלק מהדגמים, תבריג האומים שמאלי. כלומר, כיוון התבריג הפוך מהמקובל – פתיחתם עם כיוון השעון וסגירתם נגד כיוון השעון. אומים אלה מסומנים באות L.
יש לבדוק שנית את הידוקם של הברגים אחרי נהיגה של מספר קילומטרים. אחרי תיקונו של הצמיג יש להחזירו למקומו המקורי. בדגמים בהם המתלה מצויד בקפיצי עלים, יש לתמוך את המגבה מתחת לקפיץ קרוב לגוף הסרן. בכל מקרה, מאחר שהדבר נוגע לבטיחות, חשוב להקפיד על הוראות היצרן.
בחלק גדול מהמכוניות המודרניות יש מה שמוגדר כגלגל "חוסך מרחב", המורכב מגלגל ומצמיג קטנים בהרבה מהצמיגים הרגילים. המטרה היא לחסוך במרחב ובמשקל, כדי להגדיל את נפח תא המטען. המגבלה היא, שנסיעה עם שלושה צמיגים סטנדרטיים ואחד קטן יותר, בטוחה פחות מנסיעה על ארבעה צמיגים סטנדרטיים.
הצמיג הקטן גם מתבלה במהירות גבוהה למדי, והתוצאה היא שאסור לעבור על מהירות של 80 קמ"ש עם צמיג זה. נסיעה מהירה עלולה לגרום אף לאובדן שליטה. בהעדר ברירה, לאחר הרכבת הצמיג הצר, חשוב לנוע עד התקריה (פנצ'רייה) הקרובה.
לחצי אוויר ובלאי בצמיג
אורך חיי הצמיג, המטופל כהלכה, רב מאוד. בלאי הצמיג תלוי במידה רבה בגורמים שונים, כגון: זינוקים ובלימות, מהירות נסיעה, צורת נהיגה, כיוון הגלגלים, טיב הכביש והדרך, טיב הצמיג, עבודות הרכב, העומס שהוא נושא, טיב המתלים וכושר ספיגת התנודות על ידם ובמיוחד לחצי האוויר. לחץ אוויר גבוה מדי או נמוך מדי מקצר את חיי הצמיג, משפיע לרעה על רמת הבטיחות ועל תכונות הנהיגה של הרכב.
יש לכך השפעה לא מבוטלת גם על הוצאת אחזקת הרכב. לחץ יתר שוחק את סוליית הצמיג במרכז, מפחית את יעילות המגע עם הכביש, את האחיזה בסיבובים ומגדיל את סיכויי ההחלקה. בחורף הרטוב הופך הדבר למסוכן. מחסור באוויר גורם לבלאי מוקדם ולהתחממות יתר של הצמיגים, והתוצאות ניכרות במערכת הבטיחותית.
בין רבדי הצמיג נלכדות בועות קטנטנות של אוויר. התפשטותן בחום הורסת את הרבדים ואת דפנות הצמיג. לחץ אוויר נמוך מסוכן, ועלול לגרום להתפוצצות הצמיג או לאובדן מדרס הצמיג. אין לעבור את מקסימום הלחץ המותר לפי הוראות יצרן הצמיג, וניפוח יעשה רק כשהצמיגים קרים. למספר הרבדים יש השפעה על הלחץ המירבי המותר, והמקסימום המקובל הוא:
צמיג בעל 4 רבדים – עד P.S.I 32.
צמיג בעל 6 רבדים – עד P.S.I 36.
צמיג בעל 8 רבדים – עד P.S.I 40.
הטיפול בצמיג
א. דפנות חוץ בצמיג
ליקויים בדפנות הצמיג, הפוסלים אותו לשימוש: נפיחויות חיצוניות, בליטות, נקב שלא תוקן כנדרש, רפידי דופן גלויים לעין וסדקים, שנוצרו כתוצאה משימוש לאורך זמן רב מדי, או כתוצאה מאחסנה ממושכת.
ב. פנים הצמיג
אין להרכיב צמיג שיש בו פגמים פנימיים. חוטי פלדה פנימיים מקופלים או בולטים – פוסלים אותו לשימוש.
ג. סוליית הצמיג
אין להרכיב צמיג מסוג כלשהו אשר בסולייתו נפיחות או פיצוץ, שעומק החריץ בסולייתו פחות מ-2 מ"מ, שנחרטו בו חריצים להבלטת הפרופיל, או שהתגלו בו סדקים כתוצאה מאחסון ממושך.
ד. אופנים (ג'נטים)
הרכבת אופן ברכב יש לעשות רק לפי הוראות היצרן, ובהתאם למידות המאושרות על ידו, חובה שקוטרי ברגי הגלגל ואומיו יהיו מותאמים לנקבי האופן ושכולם יהודקו.
ה. תיקון
אין לתקן דפנות חיצוניות של צמיג ללא אבוב. הוא הדין לגבי צמיג, שבאזור הסוליה שלו, יש נקב שקוטרו עולה על 6 מ"מ.
מגבלות בהרכבת צמיגים:
אין להרכיב על אותו סרן צמיגים בעלי מידות שונות, לרבות יחס חתך שונה.
אין להרכיב צמיג רגיל וצמיג רדיאלי על אותו סרן.
אין להרכיב צמיג אסימטרי וצמיג סימטרי (רגיל או רדיאלי) על אותו סרן.
אין להרכיב זוג צמיגים רדיאליים עם חגורת פלדה על הסרן הקדמי, כאשר על הסרן האחורי מורכבים צמיגים רדיאליים שחגורתם אינה חגורת פלדה.
אין להרכיב על הרכב צמיגים מסדרות שונות ובעלי מידות שונות, לרבות יחס חתך שונה, אלא באישור מוקדם מאת משרד התחבורה.
אין להרכיב על הרכב צמיג, המותאם ללחץ אוויר, למהירות ולכושר העמסה הפחותים מאלה שתוכננו על ידי יצרן הרכב (לדוגמא אין להרכיב צמיגים המיועדים לרכב פרטי על רכב מסחרי).
אין להרכיב צמיג ללא אבוב (טיובלס) על גבי אופן אשר אינו מיועד לכך.
אין להרכיב צמיג טיובלס מחודש ללא אבוב.
כאשר מסומן חץ בדופן הצמיג, יש להרכיבו כך שכיוון החץ יהיה בכוון הנסיעה.
ו. אבובים (פנימיות)
אבוב חייב להתאים למידת הצמיג שאליו הוא מוכנס. אין להרכיב אבוב רגיל בתוך צמיג רדיאלי, או אבוב שיש בו קפלים.
ז. סימונים על הצמיג
חובה להרכיב צמיג המתאים לייעודו, ושזהות יצרנו ידועה.
זיהום אוויר כמפגע בטיחותי
כחלק מהמגמה העולמית לצמצום מפגעי זיהום אוויר ולשיפור איכות החיים, נקבעה תכנית רב שנתית, הכוללת יעדים להפחתת זיהום אוויר מכלי רכב, מתוך מסקנה שרמת החיים העולה ועליית רמת המינוע מגדילים את זיהום האוויר.
במסגרת דיונים, שנערכו באירופה, הגיעו למסקנה שרק שילוב תהליכי פיתוח תעשיית הרכב ושיפור מנועים מצד אחד, ותעשיית הדלקים מצד שני, תיתן את המענה בעל היעילות הגבוהה ביותר. ולכן נקבעו תקנים לזיהום אוויר וטיפול בגזי פליטה, וכן תקנים לדלקים ותכונותיהם הרצויות.
החל משנת 2000 אימצה ישראל את תקני הדלקים לתחבורה האירופאים, בגלל הקרבה הגיאוגרפית לאזור הים התיכון, אקלים, מרחקי הנסיעה, רמת המינוע וצפיפות האוכלוסייה.
תוצרי השריפה של מנועי הבעירה אינם מושלמים, ובפליטה נוצרים פחמן חד חמצני (CO), הידרוקרבונים בצורת חלקיקים או תחמוצות חנקן (NO), תחמוצות גופרית (SO), חלקיקי פיח, פחמן דו חמצני ואדי מים.
כמות המזהמים מכלל הפליטה עומד על פחות מאחוז, אולם די בחלקיקים מוצקים וגזים אלה כדי לפגוע בטבע, בצמחים ובבריאות האדם והחיה.
תקנות יורו 4, לדוגמה, חויבו להפחית את כמות הגופרית ב-85% לפחות מדרישות יורו 2, והפחתה של שיעור הגופרית במנועי בנזין ודיזל ל-50 ppm.
שיעור המזהמים המותר הוא כה קטן, שמחייב התקנת מערכות אבחון ובקרה, שתפקידן לטפל בזיהום אוויר חריג. הממיר הקטליטי הרגיל כבר אינו מספק, היות ומשך הזמן החולף מהתנעה של מנוע קר ועד חימום ממיר הקטליטי, לתנאי עבודתו, הינו כ-40 שניות.
הטכנולוגיה החדישה מצמצמת את משך זמן החימום עד ל-300 צלסיוס, ומאפשרת בדיקת זיהום אוויר גם כאשר המנוע נתון בתנאים קיצוניים, כגון: עומס רב, האצה, טמפרטורת עבודה נמוכה ובדיקת הזיהום שהמנוע פולט אחרי רבבות שעות עבודה.
רישוי ובדיקות בטיחות תקופתיות
בדיקות הרישוי התקופתיות נועדו להבטיח, שהרכב הנע בכבישים יהיה כשיר ותקין מבחינה בטיחותית ובכל הקשור להשפעתו האקולוגית על הסביבה, כגון: זיהום עשן ורעשים. אין הרישוי בודק את תקינות המערכות והמכללים האחרים, ואינו מעיד על מצבו הכללי של הרכב. תקנות התעבורה, הדנות במצב הרכב ובפיקוח על תקינותו, קובעות כי תיערך בדיקה מדי שנה לכל רכב רגיל, ואילו לרכב מיושן, שיוצר לפני 19 שנים ומעלה, חידוש הרישיון יחויב פעמיים בשנה. לפני הרישוי יצטייד בעל הרכב באישור תקינות ממוסך מורשה. מסלול הרישוי למכוניות פרטיות מצויד במתקנים הבאים:
מכשיר לבדיקת כיוון אורות ועוצמתם.
מכשיר לבדיקת גזי הפליטה.
מכשיר לבדיקת זווית ההיגוי – התכנסות גלגלים.
מכלול לבדיקת עוצמת הבלימה על שני גלגלי הסרן.
בור בדיקה עם אפשרות להגביה את הרכב הנבדק.
שיטת הבדיקה התקופתית לרכב פרטי (ייתכנו שינויים בין המכונים השונים):
הבוחן בודק ומזהה את פרטי הרכב והתאמתו לרשום ברישיון. כל חריגה, כגון: שינוי מבנה או החלפת מנוע שלא בוצע כחוק, תביא להפסקת תהליך בדיקת הרכב.
הרכב מתקדם לעבר מסלול הבדיקה, ובו נבחנת כל תאורת הרכב, פרט לפנסי החזית. מוודאים את הימצאות אביזרי בטיחות החובה ותקינות המכללים הבטיחותיים בתא הנהג.
נבדקת תקינות צמיגים, הגה וחיבוריו, צנרת בלמים ואביזרים נוספים. לאחר מכן מתבצעת בדיקת כיוון גלגלים.
נערכת בדיקה בבור של אביזרי גחון הרכב, ובכלל זה דפנותיהם הפנימיים של הצמיגים. לעתים, בעמדה זו בודקים גם את גזי הפליטה.
כעת נבדקים כיוון ועוצמת פנסי החזית.
לבסוף נבדקים כושר הבלמים, לפי משקל הרכב, ותקינות מעצור היד.
בשיטה הקיימת מספר בוחנים משתתפים בבדיקת אותו הרכב, כאשר כל בוחן ממונה על תחנה אחת או על מספר תחנות. על גבי טופס בדיקה מציין הבוחן את תקינות או אי תקינות הבדיקה הספציפית, ומעביר את הטופס לעמיתו. בסיום נמסר הטופס לפקידה המסכמת, לחתימה על תקינות הרכב, או כדי להחזירו לבעל הרכב לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים. חידושי טכנולוגיית הרכב, האלקטרוניקה והמחשבים, הצעידו את הרכב המודרני בצעדי ענק קדימה, ומחייבים את שיטות ותהליכי הבדיקה להתאים עצמם לרוח ולצרכי התקופה. בישראל עוקבים אחר החידושים וההתפתחויות, והדור הנוכחי של הציוד המשוכלל מצליח יותר בדיאגנוסטיקה ובאיתור תקלות, שאינן תלויות רק בגורם האנושי.
בעולם הרחב קיימת מערכת הגדרת דרגת חומרת הליקוי, ובמיוחד סיווג הפגמים המסוכנים. פגם שמוגדר בדרגה גבוהה מחייב להשבית את הרכב לאלתר, ולמנוע ממנו כל אפשרות להוות סכנה לעצמו ולסביבה.
מִכשור ממוחשב
מד בלם אלקטרוני
מד בלם אלקטרוני, בשילוב מערכת שקילה אלקטרונית, משמש לבדיקת יעילותם של הבלמים בכלי רכב ממונעים. המערכת המודרנית כוללת מערכת שקילה אלקטרונית, אשר יכולה לקבוע, ברכב הנבדק, את כוח הבלימה, או את כוח ההאטה, ביחס לכל אחד מסרני הרכב. מד הבלם מורכב משני זוגות גלילים בעלי הנעה עצמית.
הפעלתו פשוטה מאוד ויש בו אמצעי הגנה בפני עומס יתר. כלומר, הוא בנוי לעמידה בכוחות בלימה גבוהים מהערך המירבי שמופיע במכשיר.
מד הבלם מצויד במערכת פיקוד אלקטרונית וכן במשטח הרמה בין הגלילים לסיוע בצאתו של הרכב הפרטי מהמתקן.
כושר השקילה המירבי לכל סרן חייב להיות לפחות 16,000 ק"ג, עם מרווח קריאה של 10 ק"ג. לפני מד הבלם מותקנת מערכת שקילה אלקטרונית, לשקילת כל סרן בנפרד. באמצעות כבל להעברת נתונים, מחוברת המערכת לתצוגה של מד הבלם. תוצאות מדידה של משקלי הסרנים ניתנות לאחסון, לצורך השוואת הכוח ביחס למשקל הנדרש. במתקן, החייב להיות חזק ויציב, מוצבים אופני אחד הסרנים של הרכב הנבדק על גבי זוגות הגלילים, הקובעים את כוח הבלימה הדרוש להפעלת המתקן. מקדם החיכוך שבין פני הגליל לבין הצמיג, במצב יבש, צריך להיות לפחות 0.5. רצוי שיצויד במנגנון אוטומטי להפסקת תנועת הגלגלים בעת נעילתם של צמיגי הרכב הנבדק, על מנת למנוע שחיקה של סוליית הצמיגים.
כל החלקים במבנה המתקן נועדו לעמוד בתנאים קשים, כפי שקיימים במוסך החשוף לתנאים משתנים. בכלל זה הם מוגנים בפני רטיבות, אבק וקורוזיה. המחשב מאפשר לאחסן את תוצאות בדיקת השקילה, לפי סדר הבדיקה, עד 6 סרנים, לכל רכב נבדק. יש לו את היכולת להפוך, באמצעות תוכנה מיוחדת, את התצוגה, כך שתציג את כוח הבלימה הדרוש לכל סרן בנפרד, על ידי חלוקת המשקל של הסרן לשתיים – להשוואת בלמי השירות, ולארבע – לסרן שמותקן בו בלם ידני. מערכת השקילה האלקטרונית מסוגלת לכייל את עצמה באופן עצמאי ולקרוא את כוח הבלימה באמצעות מתמרים. התצוגה מופיעה על גבי צג צבעוני של מחשב אישי, בעל יכולת להציג נתונים בזמן אמת.
בין הנתונים המופיעים יצוינו:
כוח הבלימה המופעל על כל אחד מהגלגלים הנבדקים.
משקל כל אחד מסרני הרכב הנבדק.
סיכום כוח הבלימה בכל סרן, וחישוב ההפרש בכוח הבלימה בין שני גלגלי הסרן.
הצגה וזיהוי של טווחי הפסילה, לפי הוראות הנהוגות בארץ.
אחסנת נתוני זיכרון. במידת הצורך ניתן לשמר נתונים במאגר.
יכולת שידור של תוצאות בדיקת הבלמים למדפסת או למודם.
הכנת תצוגה גראפית של תוצאות כוח המדידה של הבלימה.
הכנת מערך לבדיקת הרכב מכל עמדות הבדיקה, עם תשתית תקשורת מהמעבד הסופי אל מרכז בקרה ממוחשב, שירכז את כלל הנתונים.
על גבי הצג הצבעוני, יופיעו תצוגות של נתוני כוחות הבלימה:
נתוני הרכב הנבדק: מספר זיהוי ומספר שלדה, שיוקלדו ידנית.
משקל של סרני הרכב, תאריך הביצוע ושעת הבדיקה.
השוואת הבדיקה של כוחות שני הגלגלים, בנפרד, באותו הסרן.
תצוגה מספרית של כוח הבלימה, לכל גלגל בנפרד, על אותו הסרן.
נתונים על הפרשי הכוחות, באחוזים, בבלימת כל אחד מהגלגלים בסרן.
התראה צבעונית בולטת, במקרה שהפרש כוח הבלימה בין שני הגלגלים עולה על הערך המירבי, המומלץ על ידי היצרן.
פרטי מכון הבדיקה, או המוסך, המבצע את בדיקת הבלמים.
מדי בלימה מכאנייים
בודקי בלמים גליליים מקובלים, פועלים על עקרון של המדידה של מומנט הבלימה, הנוצר בעת הפעלת הבלם שבגלגלי הרכב. המכשיר מורכב מתושבת המכילה גלילים המונעים במהירות קבועה, באמצעות מנוע חשמלי. התושבת תלויה באופן חופשי בצידה האחד, ואילו צידה השני מונח על גבי יחידת מדידה, המחוברת לסקלה נוחה לקריאה. כלומר, יחידת המדידה הינה מאזניים השוקלים את הכוח, אשר מפעילה עליה תושבת יחידת ההנעה, כשזו נבלמת על ידי בלמי הרכב. המכשירים השונים נבדלים במבנה המאזניים ובאופן הפעלת המדיד, המראה את התוצאות. מבדילים בין העברה מכאנית, חשמלית, הידראולית ופניאומטית.
במכשיר, המצויד בהעברה מכאנית, התושבת נחה על גבי קפיץ, ואילו מערכת מוטות מכאניים מעבירים את מידת התכווצותו של הקפיץ אל מחוג, המראה את התוצאות.
גם במערכת ההעברה החשמלית, מונחת התושבת על גבי קפיץ, אך מידת התכווצותו מועברת למדיד, באמצעות יחידות חשמליות. במערכת ההעברה ההידראולית נחה התושבת על גבי בוכנה הידראולית, הפועלת על גליל, המחובר באמצעות צנרת אל מערכת שסתומים ומדי לחץ.
נכון הדבר גם במערכת הפניאומטית.
מכשירי מדידה אלה, מצוידים בדרך כלל בשני מדי לחץ: האחד ללחץ גבוה, המשמש למדידתו של מומנט הבלימה של כלי רכב כבדים; ומד לחץ שני, בעל חלוקה מדויקת יותר ללחץ נמוך, המאפשר יתר דיוק בבדיקת מכוניות קלות. ההחלפה ממד לחץ אחד למשנהו נעשית באמצעות שסתומים המופעלים ידנית.
מד כיוון גלגלים בשילוב מחשב, לבדיקת התכנסות גלגלים קדמיים
מכשיר זה נועד לגלות איתורים במערכת ההיגוי והמתלה, הגורמים להחלקה צידית מופרזת של הצמיגים ברכב. המכשיר משולב במערכת מדידה אלקטרונית או דיגיטלית.
מד הכיוון מורכב משני משטחים, הניידים חופשית בצורה מלבנית, והנעים בניצב לציר האורך של תנועת הרכב. מנגנונים מיוחדים מעבירים את התנועה היחסית, שבין שני המשטחים המותקנים ברצפה, פנימה או החוצה. חיישן אלקטרוני, בעל דיוק של לפחות 1%, מעביר את נתוני התזוזה הצדדית של משטחי הבלימה, לתצוגה דיגיטאלית.
המשטחים חוזרים לנקודת האפס ההתחלתית לאחר ירידת הרכב ממנו, והם עמידים לתנאי פעולה מקובלים, יציבים וחזקים דיים. בתצוגה, על גבי המסך, מופיעים נתוני הבדיקה בספרות עשרוניות ובאמצעי נוסף למתן מידע: האם המדידה היא בתחום ההתכנסות או ההתבדלות. במעבר הרכב הנבדק, מעבר לתחום הפסילה, תופיע התרעה חזותית או קולית. בעת הצורך, ניתן לחבר את נתוני המדידה, באמצעי תקשורת מתקדמים, ליחידת מחשב מרכזית. תדפיס של תוצאות הבדיקה, על גבי נייר רגיל, תציין את הפרטים הבאים: זיהוי הרכב, תאריך בדיקה ותוצאותיה.
המכשיר מצויד באמצעי כיול עצמי ודיוק קריאתו רב. הקריאה אמור לחזור לאפס, מייד לאחר ירידת צמיגי הרכב מהמשטח, ומייד עם הפעלת כוח צידי הגדול מ-5 ק"ג על המשטחים. גלגלי הסרן הקדמי חייבים להיות מכוונים, בכל עת, בהתאם להוראות הטכניות של יצרן הרכב. אסור שהגלגלים או מכלליה של מערכת ההיגוי, יבואו במגע עם הצנרת או עם זרנוקי הבלמים. בעת הבדיקה יש לוודא שלחץ האוויר בגלגלים הוא בהתאם להוראות היצרן.
בבדיקות הרישוי, מכוונים את הרכב לעבר מד ההתכנסות, בנסיעה איטית ובכיוון ישר למשטחי המכשיר קדימה, תוך מעקב אחר התכנסות או התבדלות הגלגלים, על גבי לוח ההיצגים. יש לוודא שהתכנסות הגלגלים לא תעלה על 4 מטר/ק"מ, ולאחר שהרכב עבר את משטחי המכשיר עם הגלגלים הקדמיים, מורים לנהג לנוע אחורה. יש לוודא שהתוצאה במכשיר הבדיקה לא תסטה מ-8 מטר/ק"מ.
מעבר למצוין לעיל, סיבות נוספות לפסילה הן כאשר קידום האופן, שפיעת האופן, או התכנסות הגלגלים, הם בלתי תקינים, במידה כזו, שהדבר ניתן להבחנה בעין.
מכשיר לבדיקת חופש בהגה ובמתלים
מכשיר זה נועד ליצור תנועות אופקיות לשני כיווניהם של גלגלי הרכב, לצורך בדיקת חופש התנועה לכיווני ציר האורך הקדמיים והאחוריים של הרכב, ולצירי הצד – ימינה ושמאלה.
מכשיר טלטול הסרנים מסייע באבחון תקלות, אולם אינו מבצע מדידות כלשהן. במכלול שני משטחי תנועה לארבעה כיוונים. על פני שטחם קיים חספוס לאחיזה יעילה שבין הצמיג למשטח. בוכנות מניעות את המשטחים, ומקור הכוח הינו פניאומטי או הידראולי.
המבנה התקני חייב לשאת עומס של 16,000 ק"ג לפחות. למכשיר מנגנון המאפשר ביצוע של מחזורי פעולה, באופן אוטומטי, על ידי לחיצה על כפתור הנעת המשטחים. כושר תנועת המשטחים, לכל צד, מחויב לנוע 3 ס"מ לפחות, מנקודת האפס ומשטחו העליון בגובה פני הרצפה.
בדיקת מערכת ההיגוי, כפי שהיא נערכת כיום, מבוצעת כאשר הרכב מוצב מעל לבור הבדיקה. בתחילה, יש לוודא שתחתית מרכב הרכב נקייה ומאפשרת בדיקה חזותית של תקינות כל מערכת ההיגוי. לאחר מכן על הנהג להפנות אל גלגל ההגה, לחלופין, ימינה ושמאלה, על מנת לאבחן את תקינותה של מערכת ההגה, ולוודא שתיבת ההגה מחוזקת, כאשר גלגליו של הרכב מוצבים בקרקע. סיבות לפסילה: במידה שנתגלו שחיקה, או חופש בתפוחי ההגה, במוטות, בתושבת או בצוואר התפוח.
יש לבדוק את מנגנון ההגה מהנקודה שבה מחוברים זרוע ההגה וציר הסקטור, עד לנקודה שבה מחוברות זרועות ההגה לגלגלים. יש לבדוק את תקינות המרכב באיזור תיבת ההגה, לוודא שאין חלקים כפופים או מרותכים, לבדוק את הדיסקה הגמישה (ברכב שבו קיים קופלונג) בציר ההגה, הימצאות פינים מתאימים או אומים לאבטחה במקומות המיועדים לכך, וכן לבדוק את חופש הציר של הסקטור בתוך תיבת ההגה. ברכב המצויד בהגה כוח הידראולי, יש לבצע את הבדיקות כאשר המנוע פועל. כל ליקוי במנגנון ההגה, הינו סיבה בטיחותית לפסול את התוצאות הבדיקה, ובכלל זה:
חיבור רופף של חלק ממנגנון ההגה המחובר לשלדה.
חופש בין תיבת ההגה לשלדה.
סדקים בשלדה, בקרבת תיבת ההגה.
חלקים מעוותים, מכופפים או מרותכים, שלא על ידי היצרן.
בלאי או קרע בדיסקית הגמישה של מפרק ציר ההגה.
מד תכולה של גזי הפליטה מהמנוע
מכשיר זה מבוסס על מעבר לקרן אינפרא-אדומה, דרך חיישן מיוחד, הקולט את עוצמתה.
ההתנגדות נמדדת תוך השוואת עוצמת הקרינה העוברת דרך הגזים הנבדקים. המדידה החשמלית, נרשמת בסרט, וכן מופיעה בתצוגה ספרתית, כך, שניתן לקרוא ישירות את תכולת הגזים הנפלטים. מד התכולה קובע את תכולת ארבעת הגזים הנפלטים מרכב מנועי:
CO – פחמן חד חמצני.
CO2 – דו תחמוצת הפחמן.
HC – פחמימני הדלק הבלתי שרופים.
O2 – חמצן, לבדיקת יחס האוויר והדלק. מד התכולה אמור לבדוק את תקינותו של חיישן החמצן (למבדה), הקובע את היחס שבין האוויר לבין הדלק, ברכב עם ממיר קטליטי ובלעדיו. למכשיר כיול עצמאי וביקורת עצמית אחת לחצי שעה. ביכולתו להתאים לשינוי הברומטרי מעל פני הים, ולהודיע על פני הצגים על יציאה מכיול או על סתימה במערכת היניקה, מסיבה כלשהי. במכוניות מיושנות, שאינן מצוידות בממיר קטליטי, בדיקת מניעתו של זיהום אוויר נערכת בהתאם לתוצר המנוע והרכב, כאשר סיבובי הסרק וטמפרטורת המנוע תואמים את הוראות היצרן. בודקים את תכולת חד תחמוצת הפחמן, גזי הפליטה, שאינם עולים על 3.5% מהנפח.
עוד גורם שנבדק הוא אוורור בית הארכובה, וחיבורה למערכת היניקה במנוע.
בדיקה וכיוון אורות
מבדילים בין מכשירים הבנויים למדידת מיקומו של קו האור בקרן הנמוכה של פנסים אופטיים אסימטריים, לבין מכשירים הבנויים למדידת "הנקודה הבהירה" שבמרכז השטח המואר. בשני סוגי המכשירים ניתן למדוד את כל סוגי הפנסים, אם כי בדיוק קטן יותר.
דרישות החובה בנושא פנסי החזית, מחייבות התקנת פנס אחד או שניים בכל צד של הרכב מסוג "מאושר". כלומר, מסוג אירופי-אסימטרי, המיועד לרכב הנע בצד ימין של הדרך. המרחק מפני הקרקע לקצה התחתון של השטח, המאיר בזכוכית הפנס, יהיה לפחות 40 ס"מ, והמרחק מפני הקרקע לקצה העליון לא יעלה על 120 ס"מ.
עוד בדרישות – האור בפנסי החזית האמורים, יאיר בצבע אחד. הפנסים המאירים באור מעבר יאירו בעוצמה שווה, והפנסים המאירים באור דרך יאירו גם הם בעוצמה שווה. הותקנו ברכב ארבעה פנסי חזית, יהיו שני הפנסים הקיצוניים לצד הרכב פנסים המאירים באור מעבר. העיקרון הוא דימוי התאורה המסופקת לכביש באמצעות עדשה על גבי מסך, המסומן בדרך כלל על ידי צלב כוונת, אשר במרכזו ממוקם תא פוטו-אלקטרי למדידת העוצמה. מִרְכּוז האור הנמוך על גבי הקו האופקי מצד אחד ועל גבי סימון הזווית מן הצד השני, מבטיח כיוון גובה וכיוון צד בעת ובעונה אחת. מרבית המכשירים מצוידים במתקן להזזת הצג, לצורך קבלת הנפילה הרצויה לסוגי כלי הרכב השונים. אופן הבדיקה הוא בהצבת מכשיר האורות מול מרכז הפנס הנבדק, במרחק שבין 20 ל-70 ס"מ, וכיוונו אל מרכז עדשת הפנס.
יש להפעיל את מקרן הכיוון, לסובב את המכשיר על צירו, עד אשר קצהו הישר של פס האור יאיר על שתי נקודות סימטריות זהות, ימין ושמאל, על גבי הרכב. לצורך בדיקה של כיווני פנסי חזית בעלי אור אסימטרי, יש לכוון את סקלת הגובה במכשיר, לפי הספרות:
"10" – כאשר גובה מרכז הפנס ברכב עד 90 ס"מ. "30" – כאשר גובה מרכז הפנס ברכב מעל 90 ס"מ.
יש להפעיל את אור המעבר ולקבוע את מיקומו של קו ההפרדה. חלקו השמאלי של קו ההפרדה צריך להיות במקביל לקו המאוזן אשר חוצה את אמצע המסך, ולא לחרוג מן הגבול העליון או התחתון המסומנים בקווים המרוסקים האדומים.
ניתן לאתר ליקויים אלה בכיווני הפנסים:
באור מעבר, האור גבוה או נמוך מדי. אלומת האור חורגת מעבר לקווים המרוסקים שעל גבי המסך.
באור דרך, הנקודה הבהירה שבמרכז אלומת האור חורגת מן הסימון שבמרכז המסך.
באור המעבר, אין קו מפריד בין הגבול השחור והלבן. או, אין קו נטוי כלפי מעלה מימין למרכז הפנס.
אחריות יצרן לרכב חדש
אחריות הנה התחייבות של היצרן או היבואן לבצע ללא תשלום ולפרק זמן מוגבל מראש (תלוי בתקופת האחריות או במספר הקילומטרים שהרכב עבר):
את כל התיקונים הדרושים, על פי כתב האחריות הבינלאומי של היצרן.
את הפגמים בייצור, שמקורם בחומר או בעבודה (בלבד), אשר היו קיימים בזמן מסירת הרכב לבעליו, או התגלו תוך כדי תקופת האחריות.
האחריות בתוקף – אך ורק אם:
הלקוח פונה למוסך מיד עם גילוי התקלה.
משתמשים ברכב בהתאם להוראות היצרן.
מבצעים את כל הטיפולים, התיקונים והשירותים התקופתיים – במוסכים מוסמכים.
לשם הוכחה כי בוצעו הטיפולים והשירותים – יש לתעד ביומן השירות של הרכב כל טיפול.
האחריות אינה בתוקף – אם:
השימוש והטיפול ברכב – לא נעשו בהתאם להוראות היצרן.
בוצע שימוש בתנאים חריגים שלא לפי הצרכים להם נועדה המכונית.
נעשו עבודות במרכב, או שהמכונית עברה שינוי מבנה שלא על פי הנחיות היצרן.
בוצעו התקנות, או סופק ציוד, שלא על ידי היצרן.
נעשה שימוש בחלפים שאינם מתאימים, או נוזלים שאינם עומדים במפרט.
לא ננקטו אמצעים נאותים למניעה של נזק מצטבר, ולא נעשתה פנייה למוסך מיד עם גילוי התקלה.
הליקוי הנו בחלפים מתכלים, כתוצאה מבלאי רגיל, או שחיקה של החלק.
נשחקו צמיגים או התבלה המצבר.
הייתה מעורבות בתאונת דרכים, פגיעה כתוצאה מכוח עליון, שריפה, אסון או נזק אחר – שנגרם על ידי אדם.
נגרמו הפסדים מסחריים, עקב העדר יכולת לבצע עבודה, או לעשות שימוש ברכב; אובדן זמן, טרחה או עוגמת נפש.
הערה: כתב האחריות הינו חוזה מסחרי-משפטי, השונה לעיתים בין חברה לחברה. מומלץ לעיין בקפידה בשורות הקטנות של התנאים.
חלקי חילוף בטיחותיים
חלק חילוף מקורי, המסופק על ידי יצרן הרכב, באישורו, ובפיקוחו – עובר את כל תהליכי הייצור, טיפול מיגון, ובקרת איכות, כחלף המורכב במכונית חדשה. שימוש בחלפים מקוריים, לאחר תאונה, משיב את מצב הרכב הנפגע לקדמותו באמינות גבוהה. חלקי הפח המקוריים – נמדדים בציוד מדויק, עוברים תהליכים רבים לעמידות בפני חלודה בעתיד, ונצבעים בטכנולוגיה חדישה. טיפולים אלקטרו-כימיים לניקוי הפח, צביעת שכבות שונות של חומרי מגן, ושימוש בהרכב כימי מוגדר של חומר הגלם – מאפשר לייצרן להעניק אחריות ממושכת של תוצרתו.
תנאי העבודה של בלמי דיסק, לדוגמא, בבלימה מאומצת עשויים להגיע ל-300 מעלות צלסיוס, ובבלימה ממושכת ל-400 מעלות צלסיוס, ויותר. אין כל ספק, כי החלק האורגינלי בטוח, וכי ניתן לסמוך במצב חרום על מוצר היצרן שיעמוד בטמפרטורות גבוהות, ללא אובדן מקדם חיכוך.
כחלק מתפיסת הבטיחות, מחזקים את חלקי הפח בדפנות כפולות, משולשי חיזוק, ריתוכי תפר, וכדומה. לעתים, ממלאים את החללים הפנימיים בחומרים מבודדים, ואוטמים, שלא ניתן לראותם מבחוץ. שימוש בחלפים מקוריים, מונע חדירת גזים רעילים לתא הנוסעים ומשכך רעשים.
לראש שקט, השימוש בחלקי חילוף אוריגינליים הוא בטוח, אולם יש שיקול נוסף, שאי אפשר להתעלם ממנו, והוא המחיר!
שימוש בחלקים חליפיים, אשר אינם עומדים בסטנדרט איכות נדרש, עלול לפגום בכלל מערכות הרכב. הדבר חמור במיוחד כאשר מדובר בחלקי חילוף של מערכות בטיחות. המחיר הזול של חלקי חילוף חליפיים, לא תקניים, יתברר במהרה כטעות כאשר יגרום להשבתת הרכב, או חלילה למפגע בטיחותי. ישנם חלקים חליפיים איכותיים, שעומדים בכל דרישות התקן, וראויים לשימוש במרבית דגמי הרכב המוכּרים.
עזרים מומלצים בחירום:
ערכת עזרה ראשונה – דגם תקני מאוחסן בתיק מתאים, ומצויד בהתאם להמלצות מגן דוד אדום. אחסונו בצידו של תא המטען מחוזק וברצועת גומי.
מטף כיבוי אש – איכותי, שיאפשר שימוש של כ-10 שניות ברציפות. מומלץ להחזיקו בחזית מושב הנהג, ולהפעילו בהתאם להוראות המצורפות והמודפסות. יש למלאו מחדש לאחר כל שימוש, אפילו חלקי. יש לבדוק את המטף כל שנתיים להבטחת תקינותו.
משולש אזהרה – נייד, וכן משולש גדול המוצמד לדופן הפנימית של מכסה תא המטען. כאשר פותחים את תא המטען בחשיכה, מחזיר האור מאפשר גם להיראות.
מגבה מכאני או הידראולי – המהודק בתא המטען עם רצועות גומי. קיים בשוק מגבה מכרית, המתנפחת עם חיבורה לצינור הפליטה, והיעילה במשטח חולי או בוצי.
כלי עבודה – מפתח לגלגלים, מפתחות פתוחים, מברג, פלייר ופטיש.
חלקים רזרביים – נורות לפנסים, נתיכים, זרנוקי מים, מצתים, רצועת הינע.
מערכת אלקטרונית לשעת חירום – דוגמת חילוצית, שנועדה לעקוף את מערכת ההצתה, ולאפשר את המשך הנסיעה, בעת תקלה.